התערוכה הנוכחית
...קח לך פרח למקום שנגמרות בו המילים
כשאני מצייר פרח אני מצייר את נפשי.בעבורי הציור הוא חיפוש של רגעי החסד בהם נוצר מפגש בין עוצמות הרגש לעדינות שבתוכי, בין יכולת טכנית לחוויה פנימית
הצייר הצרפתי פונטן לאטור (1904-1836) הוא מקור ההשראה הראשוני שלי. ככל שהסתכלתי על ציוריו עלתה בי השאלה מה מקור הכוח והתשוקה לצייר כל כך הרבה פרחים. ההחלטה לצייר תערוכה שכולה פרחים נעשתה שלא בתודעה, וזה היה אתגר גדול לשהות מעל שנה בתוך ציורי הפרחים, להעמיק לתוך הנושא ולגלות בו עוד ועוד עניין
כשגילתי שלצייר פרח זה כמו לצייר דיוקן גיליתי עולם. הפרח עבורי מלא הבעה ודרמתי כמו דיוקן, ועם זה גם מאפשר לי חופש. הפרחים מדברים איתי ואני מדבר דרכם
דוד
בציורים של דוד כתמי גיר שוזרים יחד עולם מלא צבע ומלא בלב. מבעד לפרחים מתגלות עוצמה וסערה, עדינות ואהבה, התרגשות ופליאה. לפעמים הפרחים הם כמו גוף, כמו אש ולפעמים הם כמו אויר ורוח. לפעמים פראיים ולפעמים שבריריים
בעבורי מרגש לחשוב שבלב של כל שזירת פרחים עמדה זירה של מאבק על הלב. הציורים נוצרו בתוך זמן של מלחמה על החיים, במקום שבו לא רק המילים נגמרו אלא גם האוויר לפעמים נגמר. ומתוך פעולת הציור שוב ושוב חזרה הנשימה, חזרה הנשמה לשכון בשקט בגוף. עבודת הציור נתנה יד לריפוי
הדר
ידידות/ זלדה
שושנה שעלים לה כתומים
חצתה את אימת המרחק
שבין קיומה הצמחי
לדם קיומי
להיות ידידת ליבי.
שושנה חרישית כקטיפה
בסומכי נפשי,
יחד נפייט פיוטים
בארמון המור
שבלב האין,
יחד נחלום.
שושנה שעלים לה כתומים
מוחה את דמעתי.