התערוכה הנוכחית

 

חי צומח ודומם

כותרת התערוכה של יעל אורן-סופר מתבססת על משאלת האם לעצור את הזמן ולהפוך את המשפחה לטבע דומם. קיים מתח במשאלה זו, כמו במושג טבע דומם עצמו: טבע  – חי, משתנה ומתפתח, לעומת דומם  – מוצק, בעל גבולות קבועים, ונטול חיים (ובלועזית סתירה פנימית זו מתעצמת, כאשר בצרפתית טבע דומם הוא nature morte, טבע מת, ובאנגלית still life, חיים דוממים). כמו כן, הבקשה לעצור את הזמן מקפלת בתוכה הן את הפליאה מהרגע המתוק והן את החרדה שהוא ייגמר; אך מימוש הבקשה עלול להביא דווקא להמתת אותו רגע מפעים, בלקחו ממנו את חיוניותו

מתח זה עומד בלב עבודותיה של אורן-סופר. חלקן מקפיאות מצבי הורות חולפים, מצבי חסד וגם קושי, והופכות אותם לתמונות מוגמרות וקבועות. אחרות מתארות מכלי זכוכית עמידים, שתסיסת המלפפונים אצורה בתוכם, או כאלה המלאים גולות צבעוניות שאינן משתנות או מתכלות כלל. אולם מכלים אלה שבירים, והמדף עליו הם עומדים עשוי רק קו פחם דק על קיר, קו מחיק וזמני. אם במדף הפחם המדיום מזכיר לנו את החולף, בסדרת מתווי הקרמיקה הכיוון מתהפך: רישום מהיר וספונטני עובר תהליכים ממושכים של שריפה, צביעה ושריפה חוזרת היוצרים ספר סקיצות חקוק בחומר. 

רבות מהתמונות המשפחתיות עשויות טלאים, קולאז' המפגיש בין בד הציור בעל שכבת היסוד הלבנה לבין צדו השני, בד גולמי וחום. נוצרת שיחה בין קדימה ואחורה, כאשר הבד החום הגזור מגלם את צדו האחורי של ראש הורה המתבונן בילד, או של המראה במכונית המשפחתית, וכך המבט אחורה בזמן מתווסף אל רגע ההווה החולף. אך הקולאז' גם מצהיר כי האפשרויות הן רבות, שונות ולא הכרחיות, ובתוך כך כמו מתפוגגת אשליית הקבע המשפחתית הבטוחה. במקביל, אשליית הדימוי המצויר בעל הנפח והעומק נמוגה אף היא כאשר היא מעומתת עם פיסות הבד הגולמי, המספרות כי מדובר באריג שטוח ודקיק בלבד. 

אם כן, העבודות של יעל אורן-סופר מביטות על הפרויקט המשפחתי והפרויקט האמנותי כשתי זירות יצירה מורכבות המקיימות דיאלוג סמוי ביניהן. שתיהן נעות בין שלמות לשבריריות, בין יציבות לארעיות, ובין הבחירה המודעת לבין המהלך האקראי והשרירותי. תנועה זו הופכת לכוח מפרה ולא מפרק, המשרה על התערוכה רוח משחקית, מבלי להשתיק את קולות הסתירה והפחד. רוח זו מאפשרת לברגים להפוך לעיני דגים, לעציץ לשלוח עלי בד אל תוך חלל הגלריה, ולדיאלוג חופשי עם ציור אנגלי מהמאה ה-19 להפוך למיצב קרמי, לפאזל מרובה חלקים המתאר קשר זוגי. בעזרת הדיאלוג והמשחקיות ייתכן והמשאלה להפוך לטבע דומם מתגשמת – המשפחה והאמנות יחד אכן הופכות לטבע: חי, צומח, מועד ומשתובב, בזכות הדומם: ברית הנאמנות וההתמדה הכרותה עם שתיהן, דרך המאמץ היומיומי הכפול של הבית והסטודיו.

 

רות קסטנבאום בן-דב

;האב: עם הירדמו הופך הילד לאהוב עלינו עד לאין קץ

,שקט, פיו פעור בחוסר ישע

...

רגע קודם עוד כעסנו 

,על המולתו ופטפוטיו

רגע אחר כך כמעט בוכים

מגעגועים לרעש המתוק

,מפי הילד הנושם קצובות

.שקוע בשל

 

,האם: שיעצור הזמן עכשיו, בשיא האושר

;כי טוב יותר כבר לא יהיה

:שנהפוך שלושתינו לטבע דומם

."הורים מסתכלים על ילד חולם"

                                     מתוך המחזה "הילד חולם" מאת חנוך לוין 

+972-52-5236153

©2018 by מירווח גלריה לאמנות. Proudly created with Wix.com